אליה ג'סס, יהודי רוסי שנמלט לאיטליה מן הפוגרומים ומהמהפכה הבולשביקית הממשמשת ובאה ב1917, מתיישב תחילה בעיר אודינה (Udine) ולאחר מכן בפאדובה. הוא נישא לאדה אנקונה (Ada Ancona) ונולדו להם שתי בנות: ליסה (Lisa) ב1922 ושרה סימון (Sara Simon, בתמונה) ב1937. בחודש דצמבר 1943 אליה, אדה ושרה נעצרו בגבול שוויץ, הובלו לכלא בעיר סונדריו (Sondrio) ולבסוף למחנה הריכוז ואו אאוגנאו (Vò Euganeo, אחד מ31 מחנות הריכוז שהוקמו ברפובליקה הסוציאלית האיטלקית על מנת לרכז בהם את היהודים בהמתנה לשילוחם למחנות ההשמדה. פעל מ3.12.1943 עד ל17.07.1944, הערת המתרגם). ליסה, שהייתה אז בהריון, התחבאה זה כמה זמן עם בעלה וילדם באזור ההר גראפה (monte Grappa) וכך ניצלה. ב17 ביולי 1944 אסירי מחנה ואו מובלים לעיר פאדובה. פעמיים מצליחה שרה, בעזרת אמה, להימלט מן הגרמנים (פעם אחת בעיירה ואו ופעם נוספת בפאדובה) אך בכל פעם נתפסת לבסוף. ב20 ביולי אוטובוס האסירים של מחנה ואו ועליו משפחת ג'סס יוצא מפאדובה ומגיע אל ריזיירה די סן סאבה שבעיר טריאסטה (מחנה ריכוז אשר שימש גם כמחנה ההשמדה היחיד שהוקם באיטליה. הערת המתרגם). ב31 ביולי 1944 המשפחה מגורשת מטריאסטה לאושוויץ. שרה ואדה נרצחות בהגיען למחנה, ב3 באוגוסט 1944. אליה נרצח במחנה דכאו ב15 בפברואר 1945.

משפחת פואה הייתה מורכבת ממריו (Mario), מוכר בדים, אשתו ג'וליה פורמיג'יני (Giulia Formiggini) ושלושת ילדיהם: ג'וג'יו עמוס (Giorgio Amos), ג'אנקרלו (Giancarlo) וויטוריו (Vittorio). אחרי ה8 בספטמבר 1943, עם הכיבוש הנאצי, ניסו חברי משפחת פואה לברוח לשוויץ, אך ב25 בנובמבר נתפסו על ידי משמר הגבול. הם הוחזקו בכלא בעיר קומו (Como) ולאחר מכן בזה שבמילאנו, משם ב6 בדצמבר גורשו לאושוויץ. ג'וליה מתה בקרון המסע בדרך למחנה. ויטוריו, שהיה אז בן 9, נרצח בהגיעו למחנה ב11 בדצמבר. לא ידועים מקום ונסיבות המוות של ג'אנקרלו, שהיה אז בן 13. ג'ורג'יו עמוס, בנם הבכור שהיה אז בן 16, תלמיד תיכון, מת ב28 בינואר 1944 ומקום קבורתו לא נודע. מריו מת לאחר ה17 באפריל 1944 וגם מקום קבורתו לא נודע. כמה שנים לאחר סוף המלחמה פונה פרימו לוי לויטוריו פואה, אביו של מריו, ומספר לו שהכיר את בנו במחנה ההשמדה אושוויץ.

⤒

בעקבות כניסתם לתוקף של חוקי הגזע באיטליה בשנת 1938, אלנה נורה (Elena Nora), אשתו של מרצ'לו לוי מינצי, עברה למילאנו עם ילדיהם (שהיו אז תלמידי תיכון) כדי שיוכלו להמשיך ללמוד בבית הספר היהודי בעיר, בעוד מרצ'לו נשאר בפאדובה. מרצ'לו, שהיה מתנגד המשטר הפשיסטי, ספג איומים בפומבי כבר בשנת 1926 מידי הפלוגות הפאשיסטיות וחנות הרהיטים שלו הייתה מטרה למעשי ונדליזם.
ב4 בפברואר 1944 נעצר בבית משפחת לצרי (Lazzari) היכן שהתחבא, וזאת לאחר שהיה מזה זמן במעקב ע"י המשטרה החשאית. בתחילה הוחזק כאסיר פוליטי ולאחר מכן נשלח למחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo). ב28 ביולי נלקח מבית החולים של פאדובה, היכן שהיה מאושפז, ונשלח לריזיירה די סן סאבה. משם גורש לאושוויץ ב31 ביולי. שם הוא נרצח בהגיעו למחנה, בתאריך ה3 באוגוסט 1944. אשתו של מרצ'לו הצליחה לחצור את הגבול עם שוויץ בפברואר 1944 ביחד עם ביתה, והעבירה את שאר זמן המלחמה בז'נבה ביחד עם בנה שכבר שהה שם קודם.

⤒

ג'מה בסאני נולדה בקיוג'ה (Chioggia) ב22 במרץ 1911. למדה בתיכון טיטו ליביו (Tito Livio) ולאחר מכן בפקולטה לספרות באוניברסיטה של פאדובה. לאחר שנשארה בגיל צעיר יתומה מהוריה, גרה עם אחיה ג'ורג'יו (Giorgio) שכמוה היה מורה לספרות. לאחר אימוץ חוקי הגזע ב1938 שניהם מגורשים ממערכת החינוך הציבורית איך המשיכו ללמד בבית הספר העברי (שאורגן ע"י הקהילה היהודית). כדי להרוויח מעט כסף, ג'מה העבירה גם שיעורים פרטיים למוסיקה בונציה. לאחר שהתחתנה בסתר עם איטלקי לא יהודי (חתונות מעורבות היו אסורות בחוק) נעצרה ברומא ב16 בדצמבר 1943, נכלאה במחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) ולאחר מכן בריזיירה די סאן סבה (Risiera di San Sabba) בעיר טריאסטה. ב31 ביולי גורשה לאושוויץ ושרדה את הסלקציה. נרצחה לאחר מכן בתאריך לא ידוע.

●

אאוגניו כוהן סצ'רדוטי, הרב של פאדובה משנת 1936 עד 1943, היה איש תרבות ומורה רוחני עבור חברי הקהילה. מעבר לתפקידו כרב הקהילה שימש כמורה למוזיקה, לאחר שלמד בקונסרבטוריון של פסרו (Pesaro) אצל המאסטרו מסקני (Mascagni). היה מעבד מוסיקלי של ניגונים עתיקים, שהיה אחר כך מבצע מול קהל בשירה. עם תחילת רדיפות היהודים התחבאו הרב ואשתו אמליה דינה בבית באזור חקלאי. כעבור זמן מה ויחד עם עוד 4 יהודים מאוד זקנים וחולים מצאו מחסה בבית החולים בעיר קמפו-סמפיירו (Camposampiero). באפריל, לפני גירוש יהודי פאדובה, היו יכולים לברוח מן העיר אך העדיפו למסור עצמם ולשהות במחנה המעצר ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) כדי לא לזנוח את חברי הקהילה שלהם. ביום שני, ה17 ביולי 1944 בשעה 14 בצהריים הובלו בני הזוג לכלא בעיר פאדובה ולאחר כמה ימים לריזיירה סאן סאבה (Risiera di San Saba) בעיר טריאסטה, משם גורשו לאושוויץ ב31 ביולי. בני הזוג נרצחו בהגיעם למחנה, בליל ה3 באוגוסט.

●

אוסקר כוהן נולד בעיר אלכסנדריה במצרים שם חי במשך שנים רבות, לאחר מכן עבר לצרפת שם חי 15 שנים בלי לאבד את מעמדו כאזרח איטליה. ב1936 הגיע לפאדובה, שאותה הגדיר כ"עיר הנבחרת ע"י אבותי" שם חי אצל משפחתו. ב1939 טוען מול הרשויות בגין אפליה (טענה לפיצוי המוכרת בחוק האיטלקי. הערת המתרגם) מכיוון וב1913, למרות שהיה משוחרר מחובת הגיוס עקב מגורים בחו"ל, חזר מרצונו לפאדובה לשרת בצבא ויתר על כך לחם במלחמת העולם הראשונה. הפיצוי שביקש נדחה. הוא נכלא באחד ממחנות הריכוז ליהודים ובני תערובת שנפתחו באיטליה בשנת 1940. ב19 בנובמבר 1943 נעצר ומובל לכלא בפאדובה, משם שוחרר. עם פתיחת מחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) ב-3 בדצמבר 1943 הוא היה בין הראשונים להיכלא בו. ב-2 באוגוסט הוא גורש מורונה (Verona) לאושוויץ ונרצח עם הגעתו ב-6 באוגוסט 1944.

●

גווידו אוסילי (Guido Usigli), נולד בפאדובה ב-8 ביולי 1873. התגורר בגפו ברחוב סן מרטינו וסולפרינו (S. Martino e Solferino) מספר 30. איש בעל אמצעים כלכליים מועטים, במקצועו שוער, אך עקב איבוד עבודתו לאחר אימוץ חוקי הגזע בעת מעצרו נרשם כי היה מלצר. גווידו נעצר בפעם הראשונה בביתו ע"י 2 שוטרי המשטרה האיטלקית אחרי הצהריים ביום ה-4 בדצמבר 1943 ונכלא במחנה ואו אאוגנאו (Vo’ Euganeo) למחרת. שוחרר תחת השגחה לאחר שבוע בגין "גיל מעל מ-70 שנים" בהתאם למזכר שפורסם ב10 בדצמבר והורה של שחרור מי שגילו מעל 70 שנים, חולה קריטי או מ"גזע מעורב". נעצר בשנית ע"י המשטרה הגרמנית באקציה של ה-30 ביולי 1944. מחנה הריכוז של מחוז פאדובה בואו אאוגניו נסגר ב-17 ביולי, וגווידו אוסילי נכלא בורונה, ומשם ב-2 באוגוסט 1944, גורש לאוושויץ ברכבת גירוש מספר 14. נרצח בהגיעו למחנה אוושויץ ב-6 באוגוסט 1944.

הטקסט נכתב ע"י מריה-רוזה דבי (Mariarosa Davi) ושרה פרנצו (Sara Parenzo).

●

אסתר ג'יובאנה קולומבו (Ester Giovanna Colombo) נולדה בפאדובה ב-9 במרץ 1927. התגוררה ברחוב סאן מרטינו וסולפרינו (S. Martino e Solferino) מספר 13 עם אביה פרוצ'יו (Ferruccio). קרויה על שם סבתה מצד אביה גיובאנה סטין (Giovanna Sattin), שהייתה ארית. פרוצ'יו קולומבו נעצר בראשונה ונכלא במחנה וואו אאוגניו, אך הודות להשתייכות האם לגזע הארי שוחרר ב-9 בפברואר 1944 בטענת "השתייכות למשפחה מעורבת". אם לשפוט עפ"י הקריטריונים לסיווג הגזע של המפלגה הנאצית גם ביתו אינה מ"גזע יהודי", היא ביתם של אב "מעורב" ואם ארית. היא רק "רבע" יהודייה. אולם, הוריה של אסתר – ג'יובאנה לא היו נשואים, ואימה, מריה בוארטו (Maria Boaretto) לא הכירה בה בלידה, ובנוסף היא גודלה כיהודייה. לאחר שהתגוררה זמן מה בונציה, היא נעצרה עם אחת מדודותיה ב-2 בדצמבר 1943 באולג'אטה קומסקו (Olgiate Comasco), ככל הנראה בעת ניסיון לברוח לשוויץ. היא נכלאה במחנה הריכוז בפוסולי (Fossoli), משם ב-21 בפברואר 1944 במכתב ששלחה למשרד הפנים האיטלקי ניסתה לטעון להיות "ארית מצד אמא" ולבקש בדיקה חוזרת של "מצבה הגזעי" על בסיס מסמכים מעידים חדשים והתחננה כי בזמן זה יהיה מושהה כל ניסיון גירוש שלה. הבקשה החלה את מסעה, וממשרד הקווסטורה של פאדובה בתאריך ה-16 במרץ 1944 מגיעה התשובה – בהתאם לרישום במרשם האוכלוסין אינה בת לגיטימית ומוכרת מצד אמה, ולכן יש להחשיב את אסתר ג'יובאנה מ"גזע יהודי" ולא מ"גזע מעורב" ופחות מכל מ"גזע ארי". על כן אינה שוחררה ממחנה הריכוז. אולם, בתאריך זה, סופה הטראגי כבר הושלם. ביום ה-22 בפברואר 1944, יום לאחר השגת הבקשה למנהל המחנה, אסתר ג'יובאנה קולומבו הועלתה לרכבת גירוש מספר 8 שיועדה לאושוויץ, אותה רכבת בה נמצא פרימו לוי. לא שרדה את מחנה ההשמדה.

הטקסט נכתב ע"י מריה-רוזה דבי (Mariarosa Davi) ושרה פרנצו (Sara Parenzo).

⤒

אלברטו גולדבכר היה במשך זמן רב פרופסור להנדסה באוניברסיטת פאדובה. מכיוון והיה מומחה גדול למערכות חשמל, במלחמת העולם הראשונה הבטיח את רציפות שירותי החשמל של העיר ורונה (Verona) והחל משנות ה-20 של המאה ה-20 היה המנהל הכללי של חברת החשמל של מחוז ונטו (Veneto). לאחר פירסום חוקי הגזע בשנת 1938 גם אותו הסנאט האקדמי של פאדובה סילק מן האוניברסיטה, אז מחליט יחד עם הפרופסור לוי לארגן את חטיבת הביניים והתיכון היהודי של העיר. ב-3 בדצמבר 1943 הוא מובל למחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) ושוחרר ב-11 לאותו החודש מתוקף נישואים מעורבים. הוא נכלא בשנית ב-22 בספטמבר 1944. הוא מובל בתחילה לכלא בעיר פאדובה, לאחר מכן לורונה ובסוף לבולצאנו (Bolzano) משם הוא גורש לאושוויץ.
באושוויץ הוא נרצח עם הגעתו למחנה ב-28 באוקטובר.

●

אוגוסטו לוי היה מורה עצמאי לפיסיקה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה בפאדובה. לאחר שסולק מתפקידו כמרצה עקב פרסום חוקי הגזע בשנת 1938, אירגן את חטיבת הביניים והתיכון היהודי של פאדובה ושל ונציה. באופן זה איפשר לתלמידים להמשיך את לימודיהם כשהם נבחנים באופן פרטי במבחנים הארציים כדי לעבור מכיתה לכיתה. לאחר קיץ 1943 בית הספר נסגר עקב תחילת הגירושים. הפרופסור, אשתו ג'יובנינה ד'איטליה (Giovannina D'Italia) והבן אלביזה (Alvise) שהיה תלמיד תיכון נעצרים ע"י החיילים הפאשיסטיים ומובלים את מחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) ב-27 בינואר 1944 ומשם לכלא בפאדובה. מהכלא הפאדובה הם מובלים אל ריזיירה סאן סאבה (Risiera di San Saba) ולבסוף, ב-31 ביולי, מגורשים לאושוויץ. אוגוסטו ואשתו נרצחים בהגיעם למחנה בלילה שבין ה-3 ל-4 באוגוסט. הבן אלביזה נרצח בדאכאו ב-19 בדצמבר 1944.

●

ג'יורג'יו אראני, בנם של דסידריו (Desiderio) וקטרינה (Caterina) גולדברגר, נולד בהונגריה בעיר גיור (Györ) ב-1 בדצמבר 1919. בשנה האקדמית 1937 – 1938 הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת פאדובה לשנה הראשונה בפקולטה להנדסה. ב1938, מכיוון ולא היה יכול להמשיך את לימודי בשל היותו יהודי וזר (לא איטלקי) הגיש בקשה לאישור מיוחד. בתחילה נענה בשלילה אך לאחר מכן ניתן לו האישור עקב שינוי בחקיקה. למרות זאת הוא נשאר תמיד במעקב הרשויות. הוא נעצר בטריאסטה (Trieste) ב-6 במרץ 1944 ונכלא בתחילה בריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba) ולאחר מכן בכלא של טריאסטה. ב-11 ביולי 1944 הוא גורש לאושוויץ ושם נרצח בתאריך לא ידוע.

●

נורה פינצי נולדה בטריאסטה (Trieste) ב-28 באוגוסט 1919 לסמואלה (Samuele) ויולה (Jole) נשיץ (Naschitz). היא סיימה את לימודיה בתיכון למקצועות הומאניים "דנטה אליגיירי" (Dante Alighieri) בטריאסטה בשנת 1937, היכן שלמדה תחת המורה ג'יאני סטופאריך (Gianni Stuparich). בשנה האקדמית 1937 – 1938 היא נרשמה לפקולטה לספרות בפאדובה וקיבלה את התואר ביוני 1941 בציון 108/110 לאחר שהשלימה עבודת תזה על ההיסטוריה של הדתות. היא חזרה לטריאסטה ושם נעצרה ע"י הגרמנים ב-4 בדצמבר 1943 יחד עם אביה, שגורש לאושוויץ ב-7 בדצמבר ונרצח עם הגיעו למחנה ב-11 לאותו החודש. נורה גורשה לאושוויץ ב-6 בינואר 1944 ושם נרצחה בתאריך לא ידוע. בצוואתה, שנכתבה ב-1934 ונערכה מחדש ב-1940 כתבה האישה הצעירה שבמקרה של מוות יש לסגור את החוב בחנות הספרים וביקשה לדאוג לספרים שלה, שהם, כפי שכתבה, "הדבר שיותר מכל אהבתי".

●

ג'יוזפה קרואו נולד בבודפשט ב-29 באוקטובר 1919 ללואיג'י (Luigi), יהודי הונגרי, ולרחל ואמוס (Rachele Vàmos) שהייתה ספרדייה. ב-1927 המשפחה עברה לרייקה (בקרואטית Rijeka, באיטלקית Fiume. באותן השנים הייתה רייקה עיר באיטליה ושמה פיומה, בשתי השפות משמעות השם הוא "נהר". לאחר מלחמת העולם השנייה העיר נותרה בשטח השיפוט של קרואטיה בתוך הפדרציה היוגוסלבית תחת השם רייקה, וכך היא נקראת עד היום. הערת המתרגם) היכן שלואיג'י יחד עם שותף נוסף מנהלים בית מרקחת. ב-1937 ג'יוזפה נרשם לפקולטה להנדסה בפאדובה. ב-4 בינואר 1938 מבקש לעבור לאוניברסיטה של מילאנו. מקום מגוריו האחרון שמתועד הוא העיר רייקה. שם, ב-27 במרץ 1944 נעצר בביתו ע"י הגרמנים יחד עם אביו, סבתו מצד האמא ואחיו הצעיר אלסנדרו (Alessandro). אימו מצליחה להימלט בעור שיניה. הם מגורשים לריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba) ומשם מגיעים ב-30 באפריל לאושוויץ. סבתו של ג'יוזפה נשלחה מיד לתאי הגזים. אביו לואיג'י נשלח לעבודות כפייה יחד עם ילדיו אך שורד רק 3 חודשים. ג'יוזפה נרצח במהלך פינוי המחנה באפריל 1945. אלסנדרו, ניצול שואה, היה העד לרצח.

●

פאולו טולנטינו נולד באוסטריה בעיר גראץ (Graz) ב-19 בפברואר 1917 להורים איטלקים. האמא – אנה פולקו (Anna Polacco) והאבא ג'יוזפה (Giuseppe) שופט בדימוס. בשנה האקדמית 1935 – 1936 הוא נרשם לפקולטה לספרות בפאדובה. ב-7 בנובמבר 1938 ביקש לעבור לאוניברסיטה ברומא עקב מעבר המשפחה לעיר הבירה. הוא נעצר ע"י האיטלקים ב-3 בפברואר 1944. מרומא הוא מובל תחילה לורונה (Verona) ולאחר מכן למחנה בפוסולי (Fossoli) שם נכלא עד ה-26 ביוני 1944, יום גירושו לאושוויץ. תאריך הירצחו אינו ידוע.

●

דזידריו נולד בעיר רייקה בינואר 1923 (בקרואטית – Rijeka, באיטלקית – Fiume. בשתי השפות משמעות השם "נחל" או "נהר". בשנת הולדתו של דזידריו הייתה העיר בשטחה של איטליה, כיום הינה עיר בקרואטיה. הערת המתרגם). אביו היה אמיליו מילך, יהודי צ'כוסלובקי. אימו – ולריה פודזר לא הייתה יהודייה. מתוקף היותו בן תערובת (נישואים בין יהודי לנוצרייה הערת המתרגם) ובהתאם לחוקי הגזע הפשיסטיים שאומצו ב-1938 לא היה נחשב יהודי. מתוקף כך, לאחר סיום הלימודים בתיכון במגמה הומנית בעיר רייקה ב-1940, יכול היה להירשם ללימודים בפקולטה לספרות ופילוסופיה בפאדובה בשנה האקדמית 1940-1941, אולם היה צריך להצהיר בטופס הרישום, בחלק הסטטיסטי שהאב השתייך ל"גזע היהודי". דזידריו המשיך כרגיל את חוק לימודיו עד לפברואר 1944 ואף בחר את הנושא לעבודת התזה שלו – אנליזה של הדיאלקט של רייקה. המנחה שלו היה הבלשן ההיסטורי קרלו טליאויני (Carlo Tagliavini). הכול השתנה לאחר שביתת הנשק האיטלקית ב-8 בספטמבר 1943. אל העיר רייקה הגיעו מייד כוחות הציר הנאציים. חופו של הים האדריאטי מסופח למעשה לגרמניה הנאצית והחל מסע הציד חסר הרחמים אחר היהודים האיטלקיים. בתאריך 20 במרץ 1944 לאחר תלונה של איש המפלגה הפשיסטית נעצר דזידריו ברייקה יחד עם אביו אמיליו ומובא אל ריזיירה די סן סאבה בטריאסטה (היה זה מחנה ריכוז אשר שימש גם כמחנה ההשמדה היחיד שהוקם באיטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה. הערת המתרגם). משם ב-29 במרץ 1944 גורש לאוושויץ. נרצח בתאריך לא ידוע ככל הנראה בסתיו 1944, גילו רק 21 שנים.

⤒

איטלו הוא הבן הבכור וג'יוזפה הוא הבן השלישי של ליברו (Libero) פרנצו ואניטה פרגה (Anita Praga) להם היו 5 ילדים. ליברו עוד לפני גיל 18 הלך בדרכם של אחיו אלסנדרו (Alessandro) וויטוריו (Vittorio) ושל בן דודו צ'סרה (Cesare) והיה למתנדב בצבאו של גריבלדי (מצביא שאיחד את איטליה בשנת 1861. הערת המתרגם). הוא לקח בקרב על ההר אספרומונטה (Aspromonte) בשנת 1866 והיה לסנטור בממלכת איטליה המאוחדת. אין ספק אם כך שמשפחת פרנצו תרמה משמעותית לכינון, שחרור ואיחוד האומה האיטלקית. אניטה הייתה הנכדה של ארמיניה פואה פוסינטו (Erminia Fuà Fusinato) – משוררת, מחנכת ולאומנית איטלקייה.

איטלו נולד ברוביגו (Rovigo) ב-26 באוגוסט 1883. כתב על עצמו: "בעל ידע תרבותי מגוון, שלא לומר עמוק". סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת פאדובה בציון המקסימלי (110/110 הערת המתרגם) ועבד בהמשך בתחום הביטוח. נותר רווק, אך פרסם מספר מאמרים מתוכם מחקר בעל השפעה רבה על המגורים המסובסדים ע"י העירייה (חלק מסל השירותים הסוציאליים של איטליה, עד ימינו, הוא מגורים מסובסדים למעוטי יכולת כלכלית. הערת המתרגם) וכמה עבודות לא גמורות. לאחר מצוד נרחב אחריו נתפס ע"י הרפובליקנים הפשיסטים ב-1 בדצמבר 1943 בביתה של עוזרת הבית הנאמנה שלו, מריה נטאני (Maria Nettani) שהחביאה אותו. נכלא במחנה ואו וקיו (Vò Vecchio), בכלא של פאדובה ולבסוף בריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba) בטריאסטה (Trieste).

ג'יוזפה נולד ברוביגו ב-12 בדצמבר 1886. הוא נישא לאלדה ויג'אבאני (Elda Vigevani) מפרמה (Parma), שמתה ב-1923 בגיל 35 בלבד כשהיא מותירה אחריה את רנטו (Renato), בנה בן השש. רנטו הפך במרוצת הזמן לעורך דין ונישא לליסה ג'סס (Lisa Gesess), הניצולה היחידה ממשפחת ג'סס (ראה ערך מיועד). הוא חי ביחד עם אחיו איטלו ברחוב קורסו דל פופולו 14 (Corso del Popolo 14) בבית שבמהלך המלחמה הושמד בהפצצות. שניהם לאחר פרסום חוקי הגזע המשיכו לעבוד במשרד שלהם ברחוב זברלה 30 (Via Zabarella 30), אולם את עבודתם המקצועית יכלו לתת אך ורק ליהודים. ג'יוזפה היה מנהל חשבונות ואיטלו סוכן לביטוח ושניהם היו פעילים במסגרות לטובת היהודים. ג'יוזפה נלקח ב-29 ביולי 1944 ע"י הגרמנים מבית החולים של פאדובה, היכן שהיה מאושפז במצב קשה ביותר.
בלילה של ה-31 ביולי 1944 בקרון שבו גורשו יהודי פאדובה מהעיר טריאסטה היו גם איטלו וגם ג'יוזפה פרנצו. הם הגיעו לאושוויץ בלילה שבין ה-3 ל-4 באוגוסט ולא שרדו את הסלקציה.

●

סלינה טריאסטה (Celina Trieste) נולדה בפאדובה ב 20 בספטמבר 1906 וחייתה עם אביה מוישה אאוגניו (Moisè Eugenio), שהיה זקן וחלש, בבית ברחוב ויטוריו עמנואלה 110 (corso Vittorio Emanuele 110) הפונה לכיכר סנטה קרוצ'ה (S. Croce; היום כיכר איטלו בלבו Italo Balbo) ומסביבו פארק גדול ומרהיב שתוכנן ע"י יאפלי (Jappelli). הבית והפארק הולאמו למשפחה באמצעות חוקי הגזע והושארו נטושים. בסוף המלחמה הולאמו מיד ע"י המדינה ונהרסו על מנת לבנות את השכונה "עיר-גינה" (Città Giardino). הבית ופארק טריאסטה היו מ1938 נקודת ציון חשובה עבור תלמידי בית הספר היהודי, שנפגשו שם לפעילויות אחר צהריים שאורגנו ע"י סלינה טריאסטה בשיתוף עם קורסי מלאכת יד ואומנות בהדרכתו של חברה הטוב טונו זנקנרו (Tono Zancanaro). סלינה הייתה אישה מתורבתת ופעילה. למדה בבית הספר התיכון טיטו ליביו (Tito Livio). בשנים אלה הייתה בת כיתתו של מריו טודסקו (Mario Todesco), שעם השנים הפך למורה באותו התיכון ונרצח ע"י הפאשיסטים ביולי 1944. לאחר מותו זכה למדליית הזהב עבור ההתנגדות האזרחית. סלינה סיימה את לימודיה באוניברסיטת פאדובה, בפקולטה להומניסטיקה במסלול השפתי בשנת 1932. באוקטובר 1943, שנה בה כל היהודים הוכרחו לברוח או לחפש מחבוא, סלינה מצאה מחבוא בבית החולים הפסיכיאטרי של פאדובה ולאחר מכן בבית החולים הפסיכיאטרי של סאן-קלמנטה (S. Clemente) בונציה. משם ב-6 באוקטובר 1943 נלקחה ע"י הגרמנים ביחד עם עוד 5 מאושפזים יהודים אחרים וגורשה לטריאסטה, לריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba). שם לאחר שהצהירה כי לא תוכל לשאת את מסע הגירוש היא נרצחה בסוף אוקטובר של אותה השנה.

הטקסט נכתב ע"י מריה-רוזה דבי (Mariarosa Davi) ושרה פרנצו (Sara Parenzo).

⤒

משפחת ד'וצי הייתה משפחה של יהודים הונגרים. רודולפו (Rodolfo) נולד בבודפשט ב-9 במרץ 1887 למשפחה בה אביו קרל (Karl) באמצעות עבודתו המסחרית הענפה הבטיח ביטחון כלכלי רב. גם אשתו של רודולפו, לואיסה הופמן (Luisa Hoffman) הייתה הונגרייה. היא נולדה בסקשפהרוואר (בהונגרית: Székesfehérvár) ב-15 בדצמבר 1889. ב-12 באוגוסט 1913 נולד תאודורו (Teodoro). ב-1914 רודולפו, חייל בדרגת סגן-משנה (sottotenente) בצבא האוסטרו-הונגרי, נשלח לחזית הרוסית, היכן שלחם במשך 4 שנים וקיבל 2 מדליות ו-3 העלאות בדרגה. כשחזר לבודפשט נתקל במקרה מצער של אנטישמיות שעורר בו גועל וסלידה לחברה ההונגרית ודחף אותו להחלטה לנטוש לנצח את הונגריה ולהשתקע באיטליה. תיאו תאר את החלטת האב בכתביו: "... כדי להבטיח לי מציאות שלא תאיים על היותי יהודי..." כך מגיע רודלוף לעיר אופטיה (בקרואטית Opatija; במקור - באיטלקית Abbazia - בשתי השפות "מנזר". הייתה באותן השנים עיר באיטליה, לאחר מלה"ע השנייה נשארה בתחום שיפוטה של קרואטיה כחלק מהפדרציה היוגוסלבית ונמצאת היום בקרואטיה. הערת המתרגם) היכן ששהו עבור טיפולים רפואיים אשתו ותיאו. באופטיה ניהלו בני הזוג 2 בתי עסק.
ב-26 בדצמבר 1922 נולדה אווה. ב-1925 המשפחה קיבלה אזרחות איטלקית ולאחר כמה שנים, ככל הנראה ב-1929, עברה המשפחה לפאדובה, לרחוב דמיאנו קייזה 4.

ב-1933 שם המשפחה המקורי שלהם דויטש (Deutsch) מתורגם לאיטלקית (בתקופת הפאשיזם נאסר באיטליה השימוש בשפות זרות לכל מטרה, ואף שמות משפחה תורגמו לאיטלקית. הערת המחבר) – דוצ'י. תיאו מסיים את לימודיו באוניברסיטה של ונציה Ca' Foscari בחוג למדעים דיפלומטיים. חוקי הגזע מנעו ממנו לעבוד במקצוע זה ולכן עבד בחברה של אביו ושותפו של אביו כסוכן של חומרים לאריזות. אווה למדה בתיכון טיטו ליביו (Tito Livio) שנאצלה לנטוש בגלל יהדותה כאשר סיימה את השנתיים הראשונות (הלימודים בתיכונים באיטליה, עד ימינו, אורכים 5 שנים. הערת המתרגם). לאחר שתי שנות לימוד בלבד היא מקבלת ב-1940 את תעודת הבגרות שלה לאחר שנבחנה כחיצונית מטעם בית הספר היהודי. גם לה נאסר להמשיך את לימודיה באוניברסיטה ולעבוד. "...השנים שעברו עד שנתפסתי הן שנים מבוזבזות של גופי ונשמתי" (מתוך היומן של אווה, 1 באפריל 1943). לאחר ה-8 בספטמבר המשפחה נמצאה בחופשה בונציה ולאחר מכן ניסתה להתקדם לכיוון בעלות הברית בעיר פירנצה היכן שהשתכנה בפנסיון קרוצ'יני (Crocini). לאחר מכן עברו להתגורר בדירה שניתנה להם ע"י המרקיז ניקולו אנטינורי (Nicolò Antinori). שם, בערב ה-10 בפברואר 1944, לאחר שהלשינו עליהם נתפסו ע"י האיטלקים. בבוקר ה-11 בפברואר הופיע חייל נאצי, אליו התקשרו האיטלקים בטלפון, הם מועלים למשאית ונשלחים לכלא בעיר פירנצה (carcere delle Murate).
בכלא זה הם מוחזקים כמעט חודש ואז מועברים למחנה הריכוז בפוסולי (Fossoli). ב-5 באפריל 1944 כל הארבעה מגורשים לאושוויץ ומגיעים לשם ב-10 לחודש. רודולפו ואישתו נרצחים בהגיעם למחנה. אווה שורדת את הסלקציה ומובלת למחנה ביקרנאו, היכן שהיא מתה משנית (סקרלטינה) ביולי של 1944. גם תיאו איבד בבלגן שנוצר בעת ההגעה למחנה את הוריו אך מצליח לשרוד את הסלקציה. בעתיד יבין מה עלה בגורלם ובגורל אחותו אותם לא ראה שוב. הוא נותר באושוויץ עד ל-18 בינואר 1945 כשהנאצים הרגישו את הכוחות הסובייטים נושפים בעורפם והחלו לפנות את המחנה כדי להשמיד ראיות להתרחשות השואה. תיאו ושאר המגורשים אולצו לצאת אל צעדות המוות, תמיד בלילה, שכן הנאצים לא רצו שאיש יראה את הנעשה. הוא הובל גם ברגל וגם בקרונות משא חשופים במשך 10 ימים עד שהגיע אל מחנה מאטהאוזן. במאטהאוזן, לאחר שהגיע לאפיסת כוחות פיסית, שוחרר ע"י האמריקנים ב-5 במאי 1945. הוא נותר כמעט חודשיים מאושפז בבית חולים השדה שהוקם במקום ולאחר מכן חזר לאיטליה, לפירנצה לאותו פנסיון קרוצ'יני שכן הבית בפאדובה הולאם. לאחר המלחמה ובמקביל לפעילותו כמנהל עסק, הוא פעל נמרצות עבור שימור זכר השואה גם ע"י פרסום ספרים ומאמרים וגם ע"י פעילות האיגוד הלאומי של מגורשי המחנות (Associazione Nazionale Ex Deportati nei Campi) שבסיסה במילאנו. עבור פעילות זו הוענקה לו מדליית הזהב של נפת מילאנו ב-22 בדצמבר 1999. תיאו נפטר ב-12 בנובמבר 2002.

⤒

ב-1943 משפחת אנקונה חיה בפאדובה ברחוב בפראטי 7. ג'יוליו, אב המשפחה, היה רפד שנולד בפאדובה ב-29 בפברואר 1872. אשתו, אדה לוי, נולדה אף היא בפאדובה ב-19 באפריל 1874. ביתם אירמה נולדה ב-12 באוקטובר 1903. שלושת הבנים – לאונה (Leone), אדגרדו (Edgardo) ואנריקו (Enrico), לא גרו זה מכבר עם ההורים. שני בנים נוספים נפטרו בגיל צעיר.
ב-3 בדצמבר 1943 נעצר ג'יוליו, שהיה אז בן 71, ומובל למחנה ואו וקיו (Vò Vecchio) ע"י שוטרים של המשטרה המקומית. ב-4 בדצמבר אחרי הצהריים גם אשתו אדה, שהייתה כבר נכה, והבת אירמה שסעדה אותה באותם הימים נלקחות מביתן ומועברות למחנה ואו וקיו. ב-10 בדצמבר 1943 ראש כוחות המשטרה טמבוריני (Tamburini) מפרסם הוראה לפיה יש לשחרר מכליאה במחנות את החולים במצב קשה, את המבוגרים מעל גיל 70 ואת הנשואים לאזרחים ממוצא ארי. כך, ב-11 בדצמבר 1943, ג'יוליו שוחרר ממחנה הריכוז אך לא יכל לחזור לביתו שהולאם יחד עם כל רכושו. אשתו אדה, שב-9 באפריל 1944 הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-70, בהתאם להוראת ראש כוחות המשטרה שלחה ב-11 במרץ אל ראש משטרת פאדובה בקשה להחל בתהליך שחרורה מן המחנה והוסיפה בבקשה תחנונים לשחרור ביתה, אירמה, שכן היא היחידה היכולה לסעוד אותה. ב-22 באפריל ראש משטרת פאדובה התיר למנהל המחנה לשחרר את אדה אך לא את ביתה, והיא החליטה להישאר במחנה יחד עם אירמה. ב-17 ביולי יחד עם כל שאר האסירים 2 הנשים הועברו ע"י הגרמנים לכלא של פאדובה ולאחר מכן אל ריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba). ב-30 ביולי הגרמנים הוציאו לפועל מרדף אכזרי אחרי יהודי פאדובה במטרה לתפוס את כל אותם יהודים שבעקבות הוראתו של טמבוריני שוחררו מן המחנה. ג'יוליו אנקונה נלקח מבית החולים של פאדובה באקציה השנייה. הוא הועבר לכלא בעיר פאדובה, לאחר מכן לורונה (Verona) משם ב-2 באוגוסט שולח לאושוויץ. ב-31 ביולי אדה ואירמה יצאו לדרכן בקרון השילוח של יהודי פאדובה והגיעו לאושוויץ ב-3 באוגוסט. ב-6 באוגוסט בקרון השילוח הבא גם ג'יוליו הגיע לאושוויץ. אף אחד משלושתם לא שרד את הרצח במחנה.

⤒

ניקולו קורטזה (Nicolò Cortese), נולד בצרס (האי הגדול בקרואטיה, אז השתייך לאיטליה ושמו היה Cherso). נכנס לסמינר לכמרים זוטרים נזירים בקמפוסמפיירו (Camposampiero) ב-1920. נשבע לשירות הכנסייה בשם פרה-פלצ'ידו (Fra Placido) ב1928 וב-1930. לאחר שהשלים את לימודי התיאולוגיה ברומא, הועלה לדרגת כומר. בשנת 1937 שהה בפאדובה, היכן שניהל במשך 7 שנים את הירחון “Il Messaggero di Sant’Antonio” ובמקביל שירת ככומר בבזיליקת סנט'אנטוניו (Basilica di Sant'Antonio di Padova). החל מ-1942 עזר לשבויי מלחמה סלובנים וקרואטים שנכלאו במחנה הריכוז שהוקם בבסיס הצבאי של התותחנים בשכונת קיאזה-נואובה (Chiesanuova) בפאתי פאדובה. לאחר ה-8 בספטמבר 1943, האב קורטזה הפך לנקודת ציון חשובה ברשת הפארטיזנים FRA-MA (על שם שני פרופסורים ידועים מהאוניברסיטה של פאדובה – פרנצ'סקיני Franceschini ומרקזי Marchesi). הרשת הובילה לשוויץ מפאדובה דרך מילאנו מאות של אזרחים מבוקשים ע"י הנאצי-פשיסטים (יהודים, חיילים שערקו לכוחות הברית ועוד). במשך חודשים רבים האב קורטזה תרם לאספקת הבגדים והכסף ההכרחיים ולהשגת תעודות הזהות המזויפות תוך שימוש בתמונות שהובאו לקברו של הקדוש אנטוניו ע"י מאמיניו. לבסוף פלוגות ה- SS הנאצי חשפו את עבודתו ע"י מרגל שהסתנן לשורות הכנסייה, והחליטו להורגו. ביום ראשון ה-8 באוקטובר 1944, בתחבולות, שכנעו את האב קורטזה לצאת מן הבזיליקה, חיכו בסבלנות כי יעבור את סף מפתן הכנסייה, טריטוריית הוותיקן (חלק מהכנסיות הקתוליות הפזורות בעולם עד היום נחשבות לטריטוריה של וותיקן. על כן היו הנאצים צריכים לחכות כי האב יצא אל מחוץ לכנסייה היכן שחוקי איטליה, אז בכיבוש נאצי, היו בתוקף. הערת המתרגם). האב נחטף והועלה לרכב, איתו הובא למשרדי הגסטאפו בכיכר אוברדן (Piazza Oberdan) בטריאסטה. האב נרצח עקב העינויים שעבר במרתפי הגסטאפו בנובמבר 1944. גופתו נשרפה ככל-הנראה בקרמטוריום בריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba) בטריאסטה.

⤒

פאולו שאול לוי נולד בפאדובה ב-9 בינואר 1904. הוא בנם השני של צ'סרה (Cesare) ו-נעמי (Noemi) לוי. לפאולו אחות גדולה לוצ'יה (Lucia), ילידת 1903 ואחות קטנה קלרה (Clara), ילידת 1909. אביו היה מורה למדעים בתיכון טיטו ליביו (Tito Livio) ונפטר בשנת 1929, אימו נפטרה בשנת 1933. אחיותיו בעלות תואר אקדמי בספרות החלו להתקרב לתנועה הציונית ובשנת 1939, לאחר שסולקו מעבודתן כמורות בבית ספר בחסות חוקי הגזע, היגרו לטוניס. פאולו סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר טיטו ליביו כמו אחיותיו. הוא מסיים בהצטיינות תואר במשפטים בשנת 1926, ונרשם מיד לאחר מכן ללימודי ממשל, תואר אותו לא סיים. לפאולו היו תחומי עיניין תרבותיים רבים: כתב ביקורת על מאמרים, מסות ורומנים בירחון היהודי "ישראל" והיה חבר של האמנים. אולם, אין ידיעות ברורות באשר למשלח ידו. מעדותה של בית עירו (פאדובה), אדה לוי, יודעים אנו כי היה הומוסקסואל, בשל כך מעולם לא נרדף ע"י הפאשיסטים, מאחר ושלחו אנשים בעלי נטייה זאת לבידוד. לאחר עזיבתן של אחיותיו האהובות, נשאר לבדו בפאדובה ועקבותיו אבדו. עד שב- 1940 ידוע כי נכלא במחנה ל"יהודים מסוכנים" בג'ויה דל קולה (Gioia del Colle). ב16 ביוני 1940נעצר כפציפיסט בשל התנגדותו לכניסת איטליה למלחמה. משם מועבר למחנה איסולה דל גרן סאסו (Isola del Gran Sasso), שם ב1943 לאחר נפילת הפאשיזם האיטלקי שוחרר. הוא חוזר למחוז ונטו (Veneto) וב-5בדצמבר של אותה השנה, לאחר לידתה של הרפובליקה הסוציאלית [הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית (Repubblica Sociale Italiana או RSI), הידועה גם כ"הרפובליקה של סאלו", הייתה ממשלת בובות שהקים בניטו מוסוליני בחסות הנאצים בצפון איטליה לאחר שאיבד את השלטון באיטליה בשנת 1943. הערת המתרגם] נעצר בעיר קיוג'ה (Chioggia). הוא הוחזק במעצר בונציה וב-31 בדצמבר הובא לאחר מכן למחנה הריכוז פוסולי (Fossoli). במהלך שנות מאסרו ניצל את הידע המשפטי שלו על מנת לעזור לאסירים האחרים. בתאריך ה-22 בפברואר 1944, בקרון השילוח מספר 8, אותו קרון בו גורש פרימו לוי, גורש גם פאולו יחד עם 650 אסירים לאושוויץ. בהגיעו למחנה ב-26 לחודש, לא שורד את הסלקציה ונרצח.

⤒