אבני הנגף בפאדובה

חוקי הגזע שאומצו באיטליה בשנת 1938 שללו מיהודי איטליה את כל זכויותיהם האזרחיות, דחפו אותם לשולי החברה, ודנו אותם לחיים כבלתי נראים. בחודש ספטמבר שנת 1943, עת הכיבוש הנאצי של איטליה וכינונה של הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית (הידועה גם כ"רפובליקה של סאלו", שהייתה ממשלת בובות בראשות בניטו מוסוליני בחסות הנאצים בצפון איטליה לאחר שאיבד את השלטון באיטליה. הערת המתרגם), החלו הגירושים והרציחות במחנות ההשמדה. האומן הגרמני גונטר דמניג (Gunter Demnig) יזם את פרויקט "אבני הנגף" נגד השכחה והכחשת השואה. האבנים מנציחות את שמות הקורבנות שהנאצים ראו כ"מספר". ההתקלות באבן השקועה במדרכה היא מקרית, אך מאפשרת רגע של חשיבה והרהור לזכרו של הקורבן. באופן פרקטי: לוחית אבן מכוסה בפליז (סגסוגת נחושת ואבץ) מונחת בין האבנים המשתלבות של מדרכות ערי אירופה מול מקום המגורים האחרון של הקורבן. על הלוחית נחרטים שמו של האדם המגורש, שנת הלידה, תאריך ומקום הגירוש ובאם ידוע תאריך המוות.

רחוב רומא 48 (Via Roma 48)

אליה, אדה ושרה סימון ג'סס

Elia Gesess, Ada Ancona, Sara Simon Gesess

אליה ג'סס, אדה אנקונה, שרה סימון ג'סס
באדיבות שרה פרנצו

אליה ג'סס, יהודי רוסי שנמלט לאיטליה מן הפוגרומים ומהמהפכה הבולשביקית הממשמשת ובאה ב1917, מתיישב תחילה בעיר אודינה (Udine) ולאחר מכן בפאדובה. הוא נישא לאדה אנקונה (Ada Ancona) ונולדו להם שתי בנות: ליסה (Lisa) ב1922 ושרה סימון (Sara Simon, בתמונה) ב1937. בחודש דצמבר 1943 אליה, אדה ושרה נעצרו בגבול שוויץ, הובלו לכלא בעיר סונדריו (Sondrio) ולבסוף למחנה הריכוז ואו אאוגנאו (Vò Euganeo, אחד מ31 מחנות הריכוז שהוקמו ברפובליקה הסוציאלית האיטלקית על מנת לרכז בהם את היהודים בהמתנה לשילוחם למחנות ההשמדה. פעל מ3.12.1943 עד ל17.07.1944, הערת המתרגם). ליסה, שהייתה אז בהריון, התחבאה זה כמה זמן עם בעלה וילדם באזור ההר גראפה (monte Grappa) וכך ניצלה. ב17 ביולי 1944 אסירי מחנה ואו מובלים לעיר פאדובה. פעמיים מצליחה שרה, בעזרת אמה, להימלט מן הגרמנים (פעם אחת בעיירה ואו ופעם נוספת בפאדובה) אך בכל פעם נתפסת לבסוף. ב20 ביולי אוטובוס האסירים של מחנה ואו ועליו משפחת ג'סס יוצא מפאדובה ומגיע אל ריזיירה די סן סאבה שבעיר טריאסטה (מחנה ריכוז אשר שימש גם כמחנה ההשמדה היחיד שהוקם באיטליה. הערת המתרגם). ב31 ביולי 1944 המשפחה מגורשת מטריאסטה לאושוויץ. שרה ואדה נרצחות בהגיען למחנה, ב3 באוגוסט 1944. אליה נרצח במחנה דכאו ב15 בפברואר 1945.

רחוב פרצ'סקו פטררכה 15 (Via F. Petrarca 15)

משפחת פואה

La famiglia Foà

מריו פואה, ג'וג'יו עמוס פואה
ג'וליה פורמיג'יאני עם בניה ויטוריו וג'אנקרלו

שלוש התמונות הינן מהארכיון הפרטי של רוסי אנג'לי (Rosy Angeli)

משפחת פואה הייתה מורכבת ממריו (Mario), מוכר בדים, אשתו ג'וליה פורמיג'יני (Giulia Formiggini) ושלושת ילדיהם: ג'וג'יו עמוס (Giorgio Amos), ג'אנקרלו (Giancarlo) וויטוריו (Vittorio). אחרי ה8 בספטמבר 1943, עם הכיבוש הנאצי, ניסו חברי משפחת פואה לברוח לשוויץ, אך ב25 בנובמבר נתפסו על ידי משמר הגבול. הם הוחזקו בכלא בעיר קומו (Como) ולאחר מכן בזה שבמילאנו, משם ב6 בדצמבר גורשו לאושוויץ. ג'וליה מתה בקרון המסע בדרך למחנה. ויטוריו, שהיה אז בן 9, נרצח בהגיעו למחנה ב11 בדצמבר. לא ידועים מקום ונסיבות המוות של ג'אנקרלו, שהיה אז בן 13. ג'ורג'יו עמוס, בנם הבכור שהיה אז בן 16, תלמיד תיכון, מת ב28 בינואר 1944 ומקום קבורתו לא נודע. מריו מת לאחר ה17 באפריל 1944 וגם מקום קבורתו לא נודע. כמה שנים לאחר סוף המלחמה פונה פרימו לוי לויטוריו פואה, אביו של מריו, ומספר לו שהכיר את בנו במחנה ההשמדה אושוויץ.

רחוב רומא 30 (Via Roma 30)

מרצ'לו לוי מינצי

Marcello Levi Minzi

מרצ'לו לוי מינצי
הארכיון הלאומי של פאדובה, נכס המשטרה, ספר 45

בעקבות כניסתם לתוקף של חוקי הגזע באיטליה בשנת 1938, אלנה נורה (Elena Nora), אשתו של מרצ'לו לוי מינצי, עברה למילאנו עם ילדיהם (שהיו אז תלמידי תיכון) כדי שיוכלו להמשיך ללמוד בבית הספר היהודי בעיר, בעוד מרצ'לו נשאר בפאדובה. מרצ'לו, שהיה מתנגד המשטר הפשיסטי, ספג איומים בפומבי כבר בשנת 1926 מידי הפלוגות הפאשיסטיות וחנות הרהיטים שלו הייתה מטרה למעשי ונדליזם.
ב4 בפברואר 1944 נעצר בבית משפחת לצרי (Lazzari) היכן שהתחבא, וזאת לאחר שהיה מזה זמן במעקב ע"י המשטרה החשאית. בתחילה הוחזק כאסיר פוליטי ולאחר מכן נשלח למחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo). ב28 ביולי נלקח מבית החולים של פאדובה, היכן שהיה מאושפז, ונשלח לריזיירה די סן סאבה. משם גורש לאושוויץ ב31 ביולי. שם הוא נרצח בהגיעו למחנה, בתאריך ה3 באוגוסט 1944. אשתו של מרצ'לו הצליחה לחצור את הגבול עם שוויץ בפברואר 1944 ביחד עם ביתה, והעבירה את שאר זמן המלחמה בז'נבה ביחד עם בנה שכבר שהה שם קודם.

רחוב מרטינו וסולפרינו 9 (Via S. Martino-Solferino)

ג'מה בסאני

Gemma Bassani

ג'מה בסאני
באישור האוניברסיטה של פאדובה – משרד ניהול הארכיון. ASUP, הפקולטה לספרות ופילוסופיה, תיקי סטודנטים, בסאני ג'מה מס' סטונדט 50/8

ג'מה בסאני נולדה בקיוג'ה (Chioggia) ב22 במרץ 1911. למדה בתיכון טיטו ליביו (Tito Livio) ולאחר מכן בפקולטה לספרות באוניברסיטה של פאדובה. לאחר שנשארה בגיל צעיר יתומה מהוריה, גרה עם אחיה ג'ורג'יו (Giorgio) שכמוה היה מורה לספרות. לאחר אימוץ חוקי הגזע ב1938 שניהם מגורשים ממערכת החינוך הציבורית איך המשיכו ללמד בבית הספר העברי (שאורגן ע"י הקהילה היהודית). כדי להרוויח מעט כסף, ג'מה העבירה גם שיעורים פרטיים למוסיקה בונציה. לאחר שהתחתנה בסתר עם איטלקי לא יהודי (חתונות מעורבות היו אסורות בחוק) נעצרה ברומא ב16 בדצמבר 1943, נכלאה במחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) ולאחר מכן בריזיירה די סאן סבה (Risiera di San Sabba) בעיר טריאסטה. ב31 ביולי גורשה לאושוויץ ושרדה את הסלקציה. נרצחה לאחר מכן בתאריך לא ידוע.

אאוגניו כוהן סצ'רדוטי ואמליה דינה

Eugenio Coen Sacerdoti e Amalia Dina

אאוגניו כוהן סצ'רדוטי ואמליה דינה
תמונה מארכיון "יד ושם", נשלחה ע"י אדה לוי ניסים

אאוגניו כוהן סצ'רדוטי, הרב של פאדובה משנת 1936 עד 1943, היה איש תרבות ומורה רוחני עבור חברי הקהילה. מעבר לתפקידו כרב הקהילה שימש כמורה למוזיקה, לאחר שלמד בקונסרבטוריון של פסרו (Pesaro) אצל המאסטרו מסקני (Mascagni). היה מעבד מוסיקלי של ניגונים עתיקים, שהיה אחר כך מבצע מול קהל בשירה. עם תחילת רדיפות היהודים התחבאו הרב ואשתו אמליה דינה בבית באזור חקלאי. כעבור זמן מה ויחד עם עוד 4 יהודים מאוד זקנים וחולים מצאו מחסה בבית החולים בעיר קמפו-סמפיירו (Camposampiero). באפריל, לפני גירוש יהודי פאדובה, היו יכולים לברוח מן העיר אך העדיפו למסור עצמם ולשהות במחנה המעצר ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) כדי לא לזנוח את חברי הקהילה שלהם. ביום שני, ה17 ביולי 1944 בשעה 14 בצהריים הובלו בני הזוג לכלא בעיר פאדובה ולאחר כמה ימים לריזיירה סאן סאבה (Risiera di San Saba) בעיר טריאסטה, משם גורשו לאושוויץ ב31 ביולי. בני הזוג נרצחו בהגיעם למחנה, בליל ה3 באוגוסט.

אוסקר כוהן

Oscar Coen

לא נמצאו תמונות של אוסקר כוהן

אוסקר כוהן נולד בעיר אלכסנדריה במצרים שם חי במשך שנים רבות, לאחר מכן עבר לצרפת שם חי 15 שנים בלי לאבד את מעמדו כאזרח איטליה. ב1936 הגיע לפאדובה, שאותה הגדיר כ"עיר הנבחרת ע"י אבותי" שם חי אצל משפחתו. ב1939 טוען מול הרשויות בגין אפליה (טענה לפיצוי המוכרת בחוק האיטלקי. הערת המתרגם) מכיוון וב1913, למרות שהיה משוחרר מחובת הגיוס עקב מגורים בחו"ל, חזר מרצונו לפאדובה לשרת בצבא ויתר על כך לחם במלחמת העולם הראשונה. הפיצוי שביקש נדחה. הוא נכלא באחד ממחנות הריכוז ליהודים ובני תערובת שנפתחו באיטליה בשנת 1940. ב19 בנובמבר 1943 נעצר ומובל לכלא בפאדובה, משם שוחרר. עם פתיחת מחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) ב-3 בדצמבר 1943 הוא היה בין הראשונים להיכלא בו. ב-2 באוגוסט הוא גורש מורונה (Verona) לאושוויץ ונרצח עם הגעתו ב-6 באוגוסט 1944.

רחוב ה-8 בפברואר 2 (Via VIII Febbraio 2)

אלברטו גולדבכר

Alberto Goldbacher

אלברטו גולדבכר
באישור האוניברסיטה של פאדובה משרד ניהול מסמכים. ASUP, סגל הוראה לשעבר, פרופסורים מן המניין ומשוייכים, גולדבכר אלברטו, ספר 58 עמוד 3

אלברטו גולדבכר היה במשך זמן רב פרופסור להנדסה באוניברסיטת פאדובה. מכיוון והיה מומחה גדול למערכות חשמל, במלחמת העולם הראשונה הבטיח את רציפות שירותי החשמל של העיר ורונה (Verona) והחל משנות ה-20 של המאה ה-20 היה המנהל הכללי של חברת החשמל של מחוז ונטו (Veneto). לאחר פירסום חוקי הגזע בשנת 1938 גם אותו הסנאט האקדמי של פאדובה סילק מן האוניברסיטה, אז מחליט יחד עם הפרופסור לוי לארגן את חטיבת הביניים והתיכון היהודי של העיר. ב-3 בדצמבר 1943 הוא מובל למחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) ושוחרר ב-11 לאותו החודש מתוקף נישואים מעורבים. הוא נכלא בשנית ב-22 בספטמבר 1944. הוא מובל בתחילה לכלא בעיר פאדובה, לאחר מכן לורונה ובסוף לבולצאנו (Bolzano) משם הוא גורש לאושוויץ.
באושוויץ הוא נרצח עם הגעתו למחנה ב-28 באוקטובר.

אוגוסטו לוי

Augusto Levi

אוגוסטו לוי
תמונה מארכיון "יד ושם", נשלחה ע"י אדה לוי ניסים

אוגוסטו לוי היה מורה עצמאי לפיסיקה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה בפאדובה. לאחר שסולק מתפקידו כמרצה עקב פרסום חוקי הגזע בשנת 1938, אירגן את חטיבת הביניים והתיכון היהודי של פאדובה ושל ונציה. באופן זה איפשר לתלמידים להמשיך את לימודיהם כשהם נבחנים באופן פרטי במבחנים הארציים כדי לעבור מכיתה לכיתה. לאחר קיץ 1943 בית הספר נסגר עקב תחילת הגירושים. הפרופסור, אשתו ג'יובנינה ד'איטליה (Giovannina D'Italia) והבן אלביזה (Alvise) שהיה תלמיד תיכון נעצרים ע"י החיילים הפאשיסטיים ומובלים את מחנה ואו אאוגנאו (Vò Euganeo) ב-27 בינואר 1944 ומשם לכלא בפאדובה. מהכלא הפאדובה הם מובלים אל ריזיירה סאן סאבה (Risiera di San Saba) ולבסוף, ב-31 ביולי, מגורשים לאושוויץ. אוגוסטו ואשתו נרצחים בהגיעם למחנה בלילה שבין ה-3 ל-4 באוגוסט. הבן אלביזה נרצח בדאכאו ב-19 בדצמבר 1944.

ג'יורג'יו אראני

Giorgio Arany

ג'יורג'יו אראני
באישור האוניברסיטה של פאדובה, משרד ניהול מסמכים. ASUP, הפקולטה להנדסה, ספרי סטודנטים, אראני ג'יורג'יו, מספר תלמיד 77/4

ג'יורג'יו אראני, בנם של דסידריו (Desiderio) וקטרינה (Caterina) גולדברגר, נולד בהונגריה בעיר גיור (Györ) ב-1 בדצמבר 1919. בשנה האקדמית 19371938 הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת פאדובה לשנה הראשונה בפקולטה להנדסה. ב1938, מכיוון ולא היה יכול להמשיך את לימודי בשל היותו יהודי וזר (לא איטלקי) הגיש בקשה לאישור מיוחד. בתחילה נענה בשלילה אך לאחר מכן ניתן לו האישור עקב שינוי בחקיקה. למרות זאת הוא נשאר תמיד במעקב הרשויות. הוא נעצר בטריאסטה (Trieste) ב-6 במרץ 1944 ונכלא בתחילה בריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba) ולאחר מכן בכלא של טריאסטה. ב-11 ביולי 1944 הוא גורש לאושוויץ ושם נרצח בתאריך לא ידוע.

נורה פינצי

Nora Finzi

נורה פינצי
באישור האוניברסיטה של פאדובה, משרד ניהול מסמכים. ASUP, הפקולטה לספרות ופילוסופיה, ספרי סטודנטים, פינצי נורה, מספר תלמיד 78/14

נורה פינצי נולדה בטריאסטה (Trieste) ב-28 באוגוסט 1919 לסמואלה (Samuele) ויולה (Jole) נשיץ (Naschitz). היא סיימה את לימודיה בתיכון למקצועות הומאניים "דנטה אליגיירי" (Dante Alighieri) בטריאסטה בשנת 1937, היכן שלמדה תחת המורה ג'יאני סטופאריך (Gianni Stuparich). בשנה האקדמית 19371938 היא נרשמה לפקולטה לספרות בפאדובה וקיבלה את התואר ביוני 1941 בציון 108/110 לאחר שהשלימה עבודת תזה על ההיסטוריה של הדתות. היא חזרה לטריאסטה ושם נעצרה ע"י הגרמנים ב-4 בדצמבר 1943 יחד עם אביה, שגורש לאושוויץ ב-7 בדצמבר ונרצח עם הגיעו למחנה ב-11 לאותו החודש. נורה גורשה לאושוויץ ב-6 בינואר 1944 ושם נרצחה בתאריך לא ידוע. בצוואתה, שנכתבה ב-1934 ונערכה מחדש ב-1940 כתבה האישה הצעירה שבמקרה של מוות יש לסגור את החוב בחנות הספרים וביקשה לדאוג לספרים שלה, שהם, כפי שכתבה, "הדבר שיותר מכל אהבתי".

ג'יוזפה קרואו

Giuseppe Kròo

ג'יוזפה קרואו
באישור האוניברסיטה של פאדובה, משרד ניהול מסמכים. ASUP, הפקולטה למדעים MM.FF.NN. ספרי סטודנטים, קרואו ג'יוזפה, מספר תלמיד 67/28

ג'יוזפה קרואו נולד בבודפשט ב-29 באוקטובר 1919 ללואיג'י (Luigi), יהודי הונגרי, ולרחל ואמוס (Rachele Vàmos) שהייתה ספרדייה. ב-1927 המשפחה עברה לרייקה (בקרואטית Rijeka, באיטלקית Fiume. באותן השנים הייתה רייקה עיר באיטליה ושמה פיומה, בשתי השפות משמעות השם הוא "נהר". לאחר מלחמת העולם השנייה העיר נותרה בשטח השיפוט של קרואטיה בתוך הפדרציה היוגוסלבית תחת השם רייקה, וכך היא נקראת עד היום. הערת המתרגם) היכן שלואיג'י יחד עם שותף נוסף מנהלים בית מרקחת. ב-1937 ג'יוזפה נרשם לפקולטה להנדסה בפאדובה. ב-4 בינואר 1938 מבקש לעבור לאוניברסיטה של מילאנו. מקום מגוריו האחרון שמתועד הוא העיר רייקה. שם, ב-27 במרץ 1944 נעצר בביתו ע"י הגרמנים יחד עם אביו, סבתו מצד האמא ואחיו הצעיר אלסנדרו (Alessandro). אימו מצליחה להימלט בעור שיניה. הם מגורשים לריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba) ומשם מגיעים ב-30 באפריל לאושוויץ. סבתו של ג'יוזפה נשלחה מיד לתאי הגזים. אביו לואיג'י נשלח לעבודות כפייה יחד עם ילדיו אך שורד רק 3 חודשים. ג'יוזפה נרצח במהלך פינוי המחנה באפריל 1945. אלסנדרו, ניצול שואה, היה העד לרצח.

פאולו טולנטינו

Paolo Tolentino

פאולו טולנטינו
באישור האוניברסיטה של פאדובה, משרד ניהול מסמכים. ASUP, הפקולטה לספרות ופילוסופיה, ספרי סטודנטים, טולנטינו פאולו, מספר תלמיד 60/12

פאולו טולנטינו נולד באוסטריה בעיר גראץ (Graz) ב-19 בפברואר 1917 להורים איטלקים. האמא – אנה פולקו (Anna Polacco) והאבא ג'יוזפה (Giuseppe) שופט בדימוס. בשנה האקדמית 19351936 הוא נרשם לפקולטה לספרות בפאדובה. ב-7 בנובמבר 1938 ביקש לעבור לאוניברסיטה ברומא עקב מעבר המשפחה לעיר הבירה. הוא נעצר ע"י האיטלקים ב-3 בפברואר 1944. מרומא הוא מובל תחילה לורונה (Verona) ולאחר מכן למחנה בפוסולי (Fossoli) שם נכלא עד ה-26 ביוני 1944, יום גירושו לאושוויץ. תאריך הירצחו אינו ידוע.

רחוב דלה פיאצה 26 (Via delle Piazze 26)

איטלו וג'יוזפה פרנצו

Italo e Giuseppe Parenzo

ג'יוזפה פרנצו
תמונה מהארכיון של משפחת פרנצו. לא נמצאו תמונות של איטלו פרנצו

איטלו הוא הבן הבכור וג'יוזפה הוא הבן השלישי של ליברו (Libero) פרנצו ואניטה פרגה (Anita Praga) להם היו 5 ילדים. ליברו עוד לפני גיל 18 הלך בדרכם של אחיו אלסנדרו (Alessandro) וויטוריו (Vittorio) ושל בן דודו צ'סרה (Cesare) והיה למתנדב בצבאו של גריבלדי (מצביא שאיחד את איטליה בשנת 1861. הערת המתרגם). הוא לקח בקרב על ההר אספרומונטה (Aspromonte) בשנת 1866 והיה לסנטור בממלכת איטליה המאוחדת. אין ספק אם כך שמשפחת פרנצו תרמה משמעותית לכינון, שחרור ואיחוד האומה האיטלקית. אניטה הייתה הנכדה של ארמיניה פואה פוסינטו (Erminia Fuà Fusinato) – משוררת, מחנכת ולאומנית איטלקייה.

איטלו נולד ברוביגו (Rovigo) ב-26 באוגוסט 1883. כתב על עצמו: "בעל ידע תרבותי מגוון, שלא לומר עמוק". סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת פאדובה בציון המקסימלי (110/110 הערת המתרגם) ועבד בהמשך בתחום הביטוח. נותר רווק, אך פרסם מספר מאמרים מתוכם מחקר בעל השפעה רבה על המגורים המסובסדים ע"י העירייה (חלק מסל השירותים הסוציאליים של איטליה, עד ימינו, הוא מגורים מסובסדים למעוטי יכולת כלכלית. הערת המתרגם) וכמה עבודות לא גמורות. לאחר מצוד נרחב אחריו נתפס ע"י הרפובליקנים הפשיסטים ב-1 בדצמבר 1943 בביתה של עוזרת הבית הנאמנה שלו, מריה נטאני (Maria Nettani) שהחביאה אותו. נכלא במחנה ואו וקיו (Vò Vecchio), בכלא של פאדובה ולבסוף בריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba) בטריאסטה (Trieste).

ג'יוזפה נולד ברוביגו ב-12 בדצמבר 1886. הוא נישא לאלדה ויג'אבאני (Elda Vigevani) מפרמה (Parma), שמתה ב-1923 בגיל 35 בלבד כשהיא מותירה אחריה את רנטו (Renato), בנה בן השש. רנטו הפך במרוצת הזמן לעורך דין ונישא לליסה ג'סס (Lisa Gesess), הניצולה היחידה ממשפחת ג'סס (ראה ערך מיועד). הוא חי ביחד עם אחיו איטלו ברחוב קורסו דל פופולו 14 (Corso del Popolo 14) בבית שבמהלך המלחמה הושמד בהפצצות. שניהם לאחר פרסום חוקי הגזע המשיכו לעבוד במשרד שלהם ברחוב זברלה 30 (Via Zabarella 30), אולם את עבודתם המקצועית יכלו לתת אך ורק ליהודים. ג'יוזפה היה מנהל חשבונות ואיטלו סוכן לביטוח ושניהם היו פעילים במסגרות לטובת היהודים. ג'יוזפה נלקח ב-29 ביולי 1944 ע"י הגרמנים מבית החולים של פאדובה, היכן שהיה מאושפז במצב קשה ביותר.
בלילה של ה-31 ביולי 1944 בקרון שבו גורשו יהודי פאדובה מהעיר טריאסטה היו גם איטלו וגם ג'יוזפה פרנצו. הם הגיעו לאושוויץ בלילה שבין ה-3 ל-4 באוגוסט ולא שרדו את הסלקציה.

רחוב דמיאנו קייזה 4 (Via Damiano Chiesa 4)

משפחת דוצ'י

La famiglia Ducci

רודולפו דוצ'י, לואיסה הפמןו, תאודורו דוצ'י, אווה דוצ'י
תמונה מארכיון "יד ושם", נשלחה ע"י אלסה ברוסקי דוצ'י

משפחת ד'וצי הייתה משפחה של יהודים הונגרים. רודולפו (Rodolfo) נולד בבודפשט ב-9 במרץ 1887 למשפחה בה אביו קרל (Karl) באמצעות עבודתו המסחרית הענפה הבטיח ביטחון כלכלי רב. גם אשתו של רודולפו, לואיסה הופמן (Luisa Hoffman) הייתה הונגרייה. היא נולדה בסקשפהרוואר (בהונגרית: Székesfehérvár) ב-15 בדצמבר 1889. ב-12 באוגוסט 1913 נולד תאודורו (Teodoro). ב-1914 רודולפו, חייל בדרגת סגן-משנה (sottotenente) בצבא האוסטרו-הונגרי, נשלח לחזית הרוסית, היכן שלחם במשך 4 שנים וקיבל 2 מדליות ו-3 העלאות בדרגה. כשחזר לבודפשט נתקל במקרה מצער של אנטישמיות שעורר בו גועל וסלידה לחברה ההונגרית ודחף אותו להחלטה לנטוש לנצח את הונגריה ולהשתקע באיטליה. תיאו תאר את החלטת האב בכתביו: "... כדי להבטיח לי מציאות שלא תאיים על היותי יהודי..." כך מגיע רודלוף לעיר אופטיה (בקרואטית Opatija; במקור - באיטלקית Abbazia - בשתי השפות "מנזר". הייתה באותן השנים עיר באיטליה, לאחר מלה"ע השנייה נשארה בתחום שיפוטה של קרואטיה כחלק מהפדרציה היוגוסלבית ונמצאת היום בקרואטיה. הערת המתרגם) היכן ששהו עבור טיפולים רפואיים אשתו ותיאו. באופטיה ניהלו בני הזוג 2 בתי עסק.
ב-26 בדצמבר 1922 נולדה אווה. ב-1925 המשפחה קיבלה אזרחות איטלקית ולאחר כמה שנים, ככל הנראה ב-1929, עברה המשפחה לפאדובה, לרחוב דמיאנו קייזה 4.

ב-1933 שם המשפחה המקורי שלהם דויטש (Deutsch) מתורגם לאיטלקית (בתקופת הפאשיזם נאסר באיטליה השימוש בשפות זרות לכל מטרה, ואף שמות משפחה תורגמו לאיטלקית. הערת המחבר) – דוצ'י. תיאו מסיים את לימודיו באוניברסיטה של ונציה Ca' Foscari בחוג למדעים דיפלומטיים. חוקי הגזע מנעו ממנו לעבוד במקצוע זה ולכן עבד בחברה של אביו ושותפו של אביו כסוכן של חומרים לאריזות. אווה למדה בתיכון טיטו ליביו (Tito Livio) שנאצלה לנטוש בגלל יהדותה כאשר סיימה את השנתיים הראשונות (הלימודים בתיכונים באיטליה, עד ימינו, אורכים 5 שנים. הערת המתרגם). לאחר שתי שנות לימוד בלבד היא מקבלת ב-1940 את תעודת הבגרות שלה לאחר שנבחנה כחיצונית מטעם בית הספר היהודי. גם לה נאסר להמשיך את לימודיה באוניברסיטה ולעבוד. "...השנים שעברו עד שנתפסתי הן שנים מבוזבזות של גופי ונשמתי" (מתוך היומן של אווה, 1 באפריל 1943). לאחר ה-8 בספטמבר המשפחה נמצאה בחופשה בונציה ולאחר מכן ניסתה להתקדם לכיוון בעלות הברית בעיר פירנצה היכן שהשתכנה בפנסיון קרוצ'יני (Crocini). לאחר מכן עברו להתגורר בדירה שניתנה להם ע"י המרקיז ניקולו אנטינורי (Nicolò Antinori). שם, בערב ה-10 בפברואר 1944, לאחר שהלשינו עליהם נתפסו ע"י האיטלקים. בבוקר ה-11 בפברואר הופיע חייל נאצי, אליו התקשרו האיטלקים בטלפון, הם מועלים למשאית ונשלחים לכלא בעיר פירנצה (carcere delle Murate).
בכלא זה הם מוחזקים כמעט חודש ואז מועברים למחנה הריכוז בפוסולי (Fossoli). ב-5 באפריל 1944 כל הארבעה מגורשים לאושוויץ ומגיעים לשם ב-10 לחודש. רודולפו ואישתו נרצחים בהגיעם למחנה. אווה שורדת את הסלקציה ומובלת למחנה ביקרנאו, היכן שהיא מתה משנית (סקרלטינה) ביולי של 1944. גם תיאו איבד בבלגן שנוצר בעת ההגעה למחנה את הוריו אך מצליח לשרוד את הסלקציה. בעתיד יבין מה עלה בגורלם ובגורל אחותו אותם לא ראה שוב. הוא נותר באושוויץ עד ל-18 בינואר 1945 כשהנאצים הרגישו את הכוחות הסובייטים נושפים בעורפם והחלו לפנות את המחנה כדי להשמיד ראיות להתרחשות השואה. תיאו ושאר המגורשים אולצו לצאת אל צעדות המוות, תמיד בלילה, שכן הנאצים לא רצו שאיש יראה את הנעשה. הוא הובל גם ברגל וגם בקרונות משא חשופים במשך 10 ימים עד שהגיע אל מחנה מאטהאוזן. במאטהאוזן, לאחר שהגיע לאפיסת כוחות פיסית, שוחרר ע"י האמריקנים ב-5 במאי 1945. הוא נותר כמעט חודשיים מאושפז בבית חולים השדה שהוקם במקום ולאחר מכן חזר לאיטליה, לפירנצה לאותו פנסיון קרוצ'יני שכן הבית בפאדובה הולאם. לאחר המלחמה ובמקביל לפעילותו כמנהל עסק, הוא פעל נמרצות עבור שימור זכר השואה גם ע"י פרסום ספרים ומאמרים וגם ע"י פעילות האיגוד הלאומי של מגורשי המחנות (Associazione Nazionale Ex Deportati nei Campi) שבסיסה במילאנו. עבור פעילות זו הוענקה לו מדליית הזהב של נפת מילאנו ב-22 בדצמבר 1999. תיאו נפטר ב-12 בנובמבר 2002.

רחוב ג'יובאני פראטי 7 (Via Giovanni Prati 7)

ג'יוליו, אדה ואירמה אנקונה

Giulio, Ada e Irma Ancona

ג'יוליו, אדה ואירמה אנקונה
באישורה של מריה אנטונייטה אנקונה (Maria Antonietta Ancona)

ב-1943 משפחת אנקונה חיה בפאדובה ברחוב בפראטי 7. ג'יוליו, אב המשפחה, היה רפד שנולד בפאדובה ב-29 בפברואר 1872. אשתו, אדה לוי, נולדה אף היא בפאדובה ב-19 באפריל 1874. ביתם אירמה נולדה ב-12 באוקטובר 1903. שלושת הבנים – לאונה (Leone), אדגרדו (Edgardo) ואנריקו (Enrico), לא גרו זה מכבר עם ההורים. שני בנים נוספים נפטרו בגיל צעיר.
ב-3 בדצמבר 1943 נעצר ג'יוליו, שהיה אז בן 71, ומובל למחנה ואו וקיו (Vò Vecchio) ע"י שוטרים של המשטרה המקומית. ב-4 בדצמבר אחרי הצהריים גם אשתו אדה, שהייתה כבר נכה, והבת אירמה שסעדה אותה באותם הימים נלקחות מביתן ומועברות למחנה ואו וקיו. ב-10 בדצמבר 1943 ראש כוחות המשטרה טמבוריני (Tamburini) מפרסם הוראה לפיה יש לשחרר מכליאה במחנות את החולים במצב קשה, את המבוגרים מעל גיל 70 ואת הנשואים לאזרחים ממוצא ארי. כך, ב-11 בדצמבר 1943, ג'יוליו שוחרר ממחנה הריכוז אך לא יכל לחזור לביתו שהולאם יחד עם כל רכושו. אשתו אדה, שב-9 באפריל 1944 הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-70, בהתאם להוראת ראש כוחות המשטרה שלחה ב-11 במרץ אל ראש משטרת פאדובה בקשה להחל בתהליך שחרורה מן המחנה והוסיפה בבקשה תחנונים לשחרור ביתה, אירמה, שכן היא היחידה היכולה לסעוד אותה. ב-22 באפריל ראש משטרת פאדובה התיר למנהל המחנה לשחרר את אדה אך לא את ביתה, והיא החליטה להישאר במחנה יחד עם אירמה. ב-17 ביולי יחד עם כל שאר האסירים 2 הנשים הועברו ע"י הגרמנים לכלא של פאדובה ולאחר מכן אל ריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabba). ב-30 ביולי הגרמנים הוציאו לפועל מרדף אכזרי אחרי יהודי פאדובה במטרה לתפוס את כל אותם יהודים שבעקבות הוראתו של טמבוריני שוחררו מן המחנה. ג'יוליו אנקונה נלקח מבית החולים של פאדובה באקציה השנייה. הוא הועבר לכלא בעיר פאדובה, לאחר מכן לורונה (Verona) משם ב-2 באוגוסט שולח לאושוויץ. ב-31 ביולי אדה ואירמה יצאו לדרכן בקרון השילוח של יהודי פאדובה והגיעו לאושוויץ ב-3 באוגוסט. ב-6 באוגוסט בקרון השילוח הבא גם ג'יוליו הגיע לאושוויץ. אף אחד משלושתם לא שרד את הרצח במחנה.